אחת לכמה זמן אנחנו שומעות ממשפחות שמגיעות להצטלם בסטודיו

דברים מדהימים שלא ידענו.

אתמול סיפרה לנו מירי (שם בדוי) משהו שקשור לבת שלה.

מירי והמשפחה היו אצלנו בסטודיו ממש לא מזמן, בסט צילומים משפחתי.

שאלנו את מירי, מה הדבר הכי משמעותי שהם קיבלו מהסשן.

התשובות שאנחנו בדרך כלל מקבלות הן:

 

“מזכרת מדהימה שפותחת את הלב כל פעם שמתבוננים בתמונות”

“זמן איכות של כולנו ביחד”

“חוויה ומזכרת לרגעי אושר”

 

(אלו תשובות שענו לנו אמהות אחרות ששאלנו).

 

אז מה היה כל כך מיוחד בתשובה של מירי?

היא כתבה לנו את הדבר הבא (מזכירה שוב – שאלנו מה הדבר המשמעותי ביותר שהם קיבלו מהסשן):

“לראות את הגדולה שלנו ככה חופשיה, לא מתביישת, עושה פוזות למצלמה. ביום ההולדת שלה היא הייתה כ”כ נבוכה ולא שיתפה פעולה עם המצלמה, התבאסנו נורא ורציתי מאוד לראות אותה משוחררת, זורמת”

 

מה מסתבר?

שכבר כמה זמן מירי מסתובבת עם תחושת החמצה.

הם חגגו לגדולה יומולדת, הזמינו צלם (או צילמו לבד)

והילדה שלה לא שיתפה פעולה.

הם סיימו את החגיגה בלי תמונות טובות, בלי תיעוד של הזכרונות,

בלי משהו לחזור אליו שוב ושוב.

 

אנחנו יודעות, מניסיון בסטודיו, שאי אפשר להכריח ילדים להרגיש בנוח מול מצלמה.

זה מקרה קלאסי של “ככל שמתאמצים יותר משיגים פחות”.

הסוד הוא לתת לילדים מספיק זמן כדי להרגיש נינוחים, רגועים, טבעיים.

עוד דבר שעוזר לילדים להרגיש נינוחים זה יצר הסקרנות.

כשילדים חוקרים את הסביבה שלהם ומגלים דברים חדשים

יש להם את המבט הזה בעיניים – את יודעת למה אני מתכוונת.

אי אפשר לביים את זה, אי אפשר להכריח אותם לעשות את זה.

צריך רק לעזור להם להוציא את זה החוצה.

 

אם חשוב לך לייצר את החוויה החיובית הזאת לילדים,

לייצר מזכרת מדהימה שפותחת את הלב וניתן לחזור אליה שוב ושוב

אני מזמינה אותך להכיר את סשן צילומי המשפחה שלנו.

שלך,

עדי