איך ליצור קיר זכרונות ביתי של צילומי משפחה


מה יוצא לילדים שלנו מהתעסקות בתמונות הילדות שלהם,
ואיך זה קשור לטרנד הסלפי ולבטחון עצמי?

שעת אחר צהריים מאוחרת, עוד מעט אוכלים ארוחת ערב.
אנחנו בבית – אחרי בית ספר, סידורים ומקלחות.
יש שקט מוזר מכיוון הסלון – אני מעיפה מבט,
מנסה להבין אם זה שקט שלפני סערה כלשהי…

רואה אותה עוברת על סלסלת התמונות שבשידה.
מסתכלת על תמונות הילדות שלה – מהשבוע בו נולדה,
דרך תמונות המשפחה שלנו בהן הייתה עוד תינוקת,
ילדה קטנה ותמונות עדכניות.
בוררת את התמונות שהיא רוצה, בעדינות ובמומחיות ממיינת
לפי שיטה שמאוד הגיונית לה.
שקט ודממה מהסלון, דקות ארוכות היא עוברת על התמונות אחת אחת,
מסתכלת עליהן בריכוז רב.
“מה את עושה נגה?” אני שואלת אותה למרות שאני יודעת את התשובה.
והיא, כל כך מרוכזת במה שהיא עושה – שאפילו לא עונה לי.
זה בסדר.

היא הרי מכירה את התמונות. מה זה מחדש לה?
למה היא משקיעה זמן, אנרגיה וריכוז בהן?
נזכרת במחקר מרתק שקראתי לפני הרבה שנים,
מחקר שנערך באוניברסיטת טקסס.
לקחו שתי קבוצות ילדים וערכו להם מבחני בטחון עצמי.
התוצאות בשתי הקבוצות היו מאוד דומות.
אחר כך הראו לילדים באחת הקבוצות, במשך תקופה,
כל יום תמונות שלהם בסביבה המשפחתית.
לילדי הקבוצה השנייה לא הראו תמונות,
פשוט נתנו להם להמשיך את חייהם כרגיל.
בסיום התקופה בחנו אותם שוב.
למרבה ההפתעה, הילדים שנחשפו לתמונות של עצמם
בסביבה המשפחתית קיבלו ציון ממוצע גבוה
ב-37% (!!!) מהילדים בקבוצה השנייה.

אני חושבת שכשקראתי את זה בפעם הראשונה
הבנתי סוף סוף את העוצמה של המצלמה
באמת לשנות חיים של אנשים.

בחזרה לסלון – נגה ממיינת, בוחרת, מדביקה.
יוצרת לעצמה תערוכה קטנה שנמצאת עכשיו
על השולחן אצלה בחדר.
תמונות שהיא תראה בכל יום ויהוו חלק
בלתי נפרד מהילדות שלה, האופי שלה, הבטחון העצמי.

אני כל כך שמחה בשבילה.

סשן סמייל שלנו, חוויה משפחתית מרגשת ועוצמתית
מכיל בתוכו הפתעה קטנה:
כל מי שמזמינה אותו מקבלת, במתנה ובאהבה
הדרכה מקצועית מוקלטת שיצרנו ובה אני מלמדת
איך ליצור קיר זכרונות ביתי.
הקיר שהילדים יראו בכל יום ויעזור להם לגבש

את הזהות שלהם – כאינדיבידואלים, במשפחה ובעולם.