בוקר טוב 🙂

אתמול לקחנו את הילדים ללונה פארק.

שנים שלא הייתי שם, והילדים מעולם לא היו

אז אתמול, אחרי בקשות חוזרת ונשנות, נסענו.

דבר ראשון היה ממש כיף, נשארנו כמעט עד לסגירה

וחזרנו הביתה עם זוג ילדים מפורקים ומחויכים.

תובנה ראשונה שנפלה לי בעקבות הביקור

היא לא להגיע יותר ללונה פארק בשבתות (היה מפוצץ!)

אבל לא על זה רציתי לכתוב לך היום

אלא על התובנה החשובה יותר, בעקבות השקעה

של 10 ש”ח נוספים בלונה פארק עצמו.

אחד המתקנים שלא כלול במחיר הכניסה אלא כרוך בתשלום של 10 ש”ח

הוא קולנוע תלת מימד שמקרין סרט באורך של כ-10 דקות.

מעבר לתלת המימד הרגיל הכסאות גם זזים,

והשפריצו עלינו מים – בקיצור, חוויה 🙂

הסרטון מדמה רכיבה מהירה בקרונית פתוחה באמזונס

עם ציפורים אקזוטיות, מפלי מים ומסלול לגמרי משוגע.

מה שיפה הוא שהקרינו על המסך מסילה ארוכה ותלולה

והכסא שעליו ישבנו זז בהתאם כך שזה נראה

כאילו בכל שנייה אנחנו עומדים ליפול לתוך תהום ענקית!

ככה במשך כמעט 10 דקות, במהירות מטורפת,

ואני לא הפסקתי לצחוק ולצעוק מרוב פחד 🙂

מה שמדהים הוא שאני יודעת שאני יושבת באולם ממוזג

בלב תל אביב, אבל מרגע שהעין ראתה את התהום העמוקה

ובתוספת “גירוי” קטן בדמות הכסא שזז,

המוח מיד פירש את הכל ביחד בתור אמיתי

והתחיל להזרים אדרנלין לגוף בקצב מטורף!

אז במשך כל הזמן שהסרט הוקרן, המוח חי מציאות

שבה אני ברכבת הרים מטורפת – והיא הייתה לגמרי

אמינה מבחינתו.

יצאנו משם רטובים ובהיי מוחלט.

 

חשבתי על זה אחר כך בהקשר של תמונות – מה קורה לנו בראש ובגוף

כשאנחנו רואים תמונה של חוויה ממש טובה שהייתה לנו.

 

כשאנחנו חווים חוויה ממש טובה,

הגוף שלנו משחחר אדרנלין, אנדורפינים ושאר כימיקלים טובים.

הם תורמים לתחושת ה-היי שיש לנו בסיום החוויה.

מה שמדהים הוא שכשאנחנו חוזרים וצופים

בתמונות מאותה החוויה – המוח שלנו חווה

אותה שוב – ואנחנו מרגישים שוב את תחושת ההיי!

זאת הסיבה שאנחנו כבני אדם מאוד אוהבים לתעד את החוויות שלנו

ולחזור אל התמונות שוב ושוב…

כמובן שמומלץ שהתמונות יהיו טובות

ויזכירו לנו את החוויה במיטבה 🙂

יום נפלא 🙂

עדי